יין לבן

יין לבן מלווה אותנו כבר 2500 שנה, ועם השנים היחס כלפיו והמודעות משתפרים בצורה יוצאת דופן. יין לבן יכול להגיע בכמה וריאציות, יבש/חצי יבש/מבעבע/מתוק.

יין לבן מאפיינים

יין לבן, הוא לרוב מאופיין שטעמו החמצמץוהא נעשה בדרך כלל מענבין צהובים, או ירוקים למחיצה, ישנם מקרים נוספים שבהם משתמשים בענבים סגולים, אך מסירים להם את הקליפה וכך שומרים על צבעו של היין הלבן, בניגוד ליין אדום שנכנס לתסיסה יחד עם הקליפה, כדי לקבל את הצבע האדום ואת הטעם הייחודי שלו.
הלבן היבש הוא הנפוץ בקרב היינות הלבנים.
מומלץ בדרך כלל לשתיה בין ארוחות, או עם מאכלים כמו, דגים, גבינות, או אפילו להשתמש בהם לבישול.
בית הטבק והיין הינה, חנות יין עם מבחר רחב ביותר של יינות מכל הסוגים, מבצירים שונים ורחבים, וכמובן שבמחירים אטרקטיבים במיוחד, מהרו להזמין את היין שיענה על הדרישות שלכם.

סוגים וזנים נפוצים

יין לבן מציע מגוון מרשים של זנים כל אחד עם אופי וטעם ייחודיים המשקפים את אזור הגידול, אקלים, קרקע ושיטות הייצור. השרדונה מוביל כזן הלבן הנפוץ והמוערך ביותר בעולם, ויכול להציג פנים רבות: החל מביטוי רזה ומינרלי בשאבלי שבצרפת, דרך גרסאות עשירות ומוקרמות בבורגון, ועד לסגנון טרופי ושופע בנאפה ואלי שבקליפורניה. ייחודו של השרדונה טמון ביכולתו להתאים עצמו לאזורי גידול מגוונים ולקבל את חותם המקום והיצרן, לעתים עם התיישנות בחביות אלון המעניקה לו מורכבות, גוף וניחוחות וניל וטוסט.
הסוביניון בלאן מייצג את הקוטב השני - רענן, חד וארומטי. ביטויו המובהק ביותר מגיע מעמק הלואר בצרפת ומרלבורו בניו זילנד, שם הוא מפתח ניחוחות אופייניים של פירות טרופיים, דשא קצור ופלפל ירוק. הריזלינג, מצדו, הוא זן אצילי המגיע לשיאו בגרמניה ואלזס, ומתאפיין בחומציות גבוהה, ניקיון קריסטלי וניחוחות של תפוח ירוק, פרחים לבנים ומינרליות בולטת. פוטנציאל ההתיישנות שלו הוא מהגבוהים בעולם היין, עם דוגמאות מרשימות של יינות בני 50 שנה ויותר ששומרים על רעננות.

זנים מסורתיים חשובים נוספים כוללים את הגוורצטרמינר הארומטי עם ניחוחות ליצ'י, שושנים ותבלינים; הוויונייה השמנמן והארומטי הידוע בגוף המלא ובניחוחות פרחוניים; והסמיון המהווה בסיס ליינות המתוקים המפורסמים של סוטרן. בישראל, לצד הזנים הבינלאומיים, מתפתחת בשנים האחרונות התמקדות בזנים ים-תיכוניים המתאימים לאקלים המקומי, כמו רוסאן, גרנאש בלאן ומרסאן.
יינות מובחרים ביותר בקטגוריה הלבנה מקורם לרוב באזורים קרירים יחסית, שם הענבים מתבשלים לאט יותר ושומרים על חומציות טבעית וארומות עדינות. בורגון, שמפיין, עמק הלואר ואלזס בצרפת; מוזל וריינגאו בגרמניה; פרסיקו ופריולי באיטליה; ושיטס וקסניו ביוון - כולם מייצרים יינות לבנים ייחודיים המשקפים את הטרואר (terroir) המקומי בצורה מושלמת.

ההבדלים בין יין לבן ליין אדום

ההבדל הבסיסי והבולט ביותר בין השניים מתחיל בחומר הגלם ובתהליך הייצור. בעוד שיין אדום מיוצר מענבים אדומים עם קליפותיהם (המכילות את הצבע והטאנינים), יין לבן מופק בדרך כלל מענבים לבנים, אך יכול להיות מיוצר גם מענבים אדומים שנסחטים בעדינות כך שהמיץ לא בא במגע עם הקליפות. תהליך הייצור של מתאפיין בהפרדה מהירה של המיץ מהקליפות וחלקי הענב האחרים, ותסיסה בטמפרטורות נמוכות יחסית (10-18 מעלות צלזיוס) השומרת על רעננות וארומות פירותיות.
מבחינת מאפייני הטעם והמרקם, הלבן נוטה להיות קל יותר בגוף, בעל חומציות גבוהה יותר, וללא טאנינים מורגשים (החומרים הגורמים לתחושת יובש בפה ביין אדום). הפרופיל הארומטי של נע בין פירות הדר, תפוחים ואגסים, פירות טרופיים, פרחים, עשבי תיבול ומינרליות, בעוד שהאדומים מתאפיינים יותר בארומות של פירות אדומים ושחורים, תבלינים, טבק ועץ.

טמפרטורת ההגשה מהווה הבדל משמעותי נוסף - הלבנים מוגשים צוננים (6-12 מעלות צלזיוס, בהתאם לסגנון) כדי להדגיש את הרעננות והחדות שלהם, בעוד האדומים מוגשים קרובים יותר לטמפרטורת החדר (14-18 מעלות). פוטנציאל ההתיישנות וההבשלה בבקבוק שונה גם הוא - בעוד שרוב היינות הלבנים נועדו לשתייה צעירה (1-3 שנים מהבציר), חלק מהאדומים בנויים להתיישנות של עשרות שנים. עם זאת, המובחרים מאזורים מסוימים, כמו בורגון הלבנה, ריזלינג גרמני איכותי ומספר יינות מחוזקים, יכולים להתיישן ולהשתבח לתקופות דומות ליינות אדומים מעולים.
היבט חשוב נוסף הוא החיבור לעונות השנה ולאקלים - הלבנים קרירים ורעננים נוטים להיות פופולריים יותר בחודשי הקיץ החמים ובאקלימים חמים, בעוד שיינות אדומים מלאי גוף ועשירים מתאימים יותר לחודשי החורף ולאזורים קרים. כמובן, אלו הכללות גסות שמשתנות בהתאם להעדפות אישיות.